Malachi 4:6 — Compare Translations

Hebrew Aleppo Codex Bible

א בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ב והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים ג ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור ד וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ה ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד  {פ} ו ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ז ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן ח ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בקר יום שני  {פ} ט ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן י ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב יא ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן יב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב יג ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי  {פ} יד ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים טו והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן טז ויעש אלהים את שני המארת הגדלים  את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים יז ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ יח ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב יט ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי  {פ} כ ויאמר אלהים--ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים כא ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב כב ויברך אתם אלהים לאמר  פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ כג ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי  {פ} כד ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן כה ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב כו ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ כז ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו  זכר ונקבה ברא אתם כח ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ כט ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע  לכם יהיה לאכלה ל ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן לא וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי  {פ} א ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ב ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ג ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו  כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות  {פ} ד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם  ביום עשות יהוה אלהים--ארץ ושמים ה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח  כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה ו ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה ז וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ח ויטע יהוה אלהים גן בעדן--מקדם וישם שם את האדם אשר יצר ט ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל--ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע י ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים יא שם האחד פישון--הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב יב וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם יג ושם הנהר השני גיחון--הוא הסובב את כל ארץ כוש יד ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת טו ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה טז ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר  מכל עץ הגן אכל תאכל יז ומעץ הדעת טוב ורע--לא תאכל ממנו  כי ביום אכלך ממנו--מות תמות יח ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו יט ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו כ ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו כא ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה כב ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם כג ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת כד על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד כה ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו א והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן ב ותאמר האשה אל הנחש  מפרי עץ הגן נאכל ג ומפרי העץ אשר בתוך הגן--אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו  פן תמתון ד ויאמר הנחש אל האשה  לא מות תמתון ה כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע ו ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל ז ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת ח וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן--לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן ט ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה י ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא יא ויאמר--מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו--אכלת יב ויאמר האדם  האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל יג ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל יד ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך טו ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה  הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב  {ס} טז אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך--בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך  {ס} יז ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו--ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך יח וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה יט בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת  כי עפר אתה ואל עפר תשוב כ ויקרא האדם שם אשתו חוה  כי הוא היתה אם כל חי כא ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור--וילבשם  {פ} כב ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם כג וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן--לעבד את האדמה אשר לקח משם כד ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים  {ס} א והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה ב ותסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה ג ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה--ליהוה ד והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו ה ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו ו ויאמר יהוה אל קין  למה חרה לך ולמה נפלו פניך ז הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו ח ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו ט ויאמר יהוה אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי י ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה יא ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך יב כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ יג ויאמר קין אל יהוה  גדול עוני מנשא יד הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני טו ויאמר לו יהוה לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו טז ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ נוד קדמת עדן יז וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך יח ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל ומחייאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך יט ויקח לו למך שתי נשים  שם האחת עדה ושם השנית צלה כ ותלד עדה את יבל  הוא היה--אבי ישב אהל ומקנה כא ושם אחיו יובל  הוא היה--אבי כל תפש כנור ועוגב כב וצלה גם הוא ילדה את תובל קין--לטש כל חרש נחשת וברזל ואחות תובל קין נעמה כג ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי--נשי למך האזנה אמרתי  כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי כד כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה כה וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת  כי שת לי אלהים זרע אחר--תחת הבל כי הרגו קין כו ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם יהוה  {ס} א זה ספר תולדת אדם  ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו ב זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם ג ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת ד ויהיו ימי אדם אחרי הולידו את שת שמנה מאת שנה ויולד בנים ובנות ה ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת  {ס} ו ויחי שת חמש שנים ומאת שנה ויולד את אנוש ז ויחי שת אחרי הולידו את אנוש שבע שנים ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות ח ויהיו כל ימי שת שתים עשרה שנה ותשע מאות שנה וימת  {ס} ט ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את קינן י ויחי אנוש אחרי הולידו את קינן חמש עשרה שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות יא ויהיו כל ימי אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה וימת  {ס} יב ויחי קינן שבעים שנה ויולד את מהללאל יג ויחי קינן אחרי הולידו את מהללאל ארבעים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות יד ויהיו כל ימי קינן עשר שנים ותשע מאות שנה וימת  {ס} טו ויחי מהללאל חמש שנים וששים שנה ויולד את ירד טז ויחי מהללאל אחרי הולידו את ירד שלשים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות יז ויהיו כל ימי מהללאל חמש ותשעים שנה ושמנה מאות שנה וימת  {ס} יח ויחי ירד שתים וששים שנה ומאת שנה ויולד את חנוך יט ויחי ירד אחרי הולידו את חנוך שמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות כ ויהיו כל ימי ירד שתים וששים שנה ותשע מאות שנה וימת  {ס} כא ויחי חנוך חמש וששים שנה ויולד את מתושלח כב ויתהלך חנוך את האלהים אחרי הולידו את מתושלח שלש מאות שנה ויולד בנים ובנות כג ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה כד ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים  {ס} כה ויחי מתושלח שבע ושמנים שנה ומאת שנה ויולד את למך כו ויחי מתושלח אחרי הולידו את למך שתים ושמונים שנה ושבע מאות שנה ויולד בנים ובנות כז ויהיו כל ימי מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאות שנה וימת  {ס} כח ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן כט ויקרא את שמו נח לאמר  זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה יהוה ל ויחי למך אחרי הולידו את נח חמש ותשעים שנה וחמש מאת שנה ויולד בנים ובנות לא ויהי כל ימי למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה וימת  {ס} לב ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת א ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם ב ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו ג ויאמר יהוה לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה ד הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם  המה הגברים אשר מעולם אנשי השם  {פ} ה וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום ו וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו ז ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים  כי נחמתי כי עשיתם ח ונח מצא חן בעיני יהוה  {פ} ט אלה תולדת נח--נח איש צדיק תמים היה בדרתיו  את האלהים התהלך נח י ויולד נח שלשה בנים--את שם את חם ואת יפת יא ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס יב וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה  כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ  {ס} יג ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני--כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ יד עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר טו וזה אשר תעשה אתה  שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה טז צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה יז ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים  כל אשר בארץ יגוע יח והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה--אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך יט ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה--להחית אתך  זכר ונקבה יהיו כ מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו--שנים מכל יבאו אליך להחיות כא ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה כב ויעש נח  ככל אשר צוה אתו אלהים--כן עשה א ויאמר יהוה לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה  כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה ב מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה--איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים--איש ואשתו ג גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ ד כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה ה ויעש נח ככל אשר צוהו יהוה ו ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ ז ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו--אל התבה  מפני מי המבול ח מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה ומן העוף--וכל אשר רמש על האדמה ט שנים שנים באו אל נח אל התבה--זכר ונקבה  כאשר צוה אלהים את נח י ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ יא בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש--ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו יב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה יג בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם--אל התבה יד המה וכל החיה למינה וכל הבהמה למינה וכל הרמש הרמש על הארץ למינהו וכל העוף למינהו כל צפור כל כנף טו ויבאו אל נח אל התבה שנים שנים מכל הבשר אשר בו רוח חיים טז והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צוה אתו אלהים ויסגר יהוה בעדו יז ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ יח ויגברו המים וירבו מאד על הארץ ותלך התבה על פני המים יט והמים גברו מאד מאד--על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים כ חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים כא ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ--וכל האדם כב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה--מתו כג וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה כד ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום א ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים ב ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים ג וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים--מקצה חמשים ומאת יום ד ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט ה והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים ו ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה ז וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ ח וישלח את היונה מאתו--לראות הקלו המים מעל פני האדמה ט ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה--כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה י ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה יא ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ יב וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד יג ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה יד ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש--יבשה הארץ  {ס} טו וידבר אלהים אל נח לאמר טז צא מן התבה--אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך יז כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ--הוצא (היצא) אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ יח ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו יט כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ--למשפחתיהם יצאו מן התבה כ ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור ויעל עלת במזבח כא וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי כב עד כל ימי הארץ  זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה--לא ישבתו א ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ ב ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו ג כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה  כירק עשב נתתי לכם את כל ד אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ה ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו--אדרש את נפש האדם ו שפך דם האדם באדם דמו ישפך  כי בצלם אלהים עשה את האדם ז ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה  {ס} ח ויאמר אלהים אל נח ואל בניו אתו לאמר ט ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם י ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ יא והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ יב ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם--לדרת עולם יג את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ יד והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן טו וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר טז והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ יז ויאמר אלהים אל נח  זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ  {פ} יח ויהיו בני נח היצאים מן התבה--שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען יט שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ כ ויחל נח איש האדמה ויטע כרם כא וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה כב וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ כג ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו כד וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן כה ויאמר ארור כנען  עבד עבדים יהיה לאחיו כו ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו כז יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו כח ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה כט ויהיו כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת  {פ} א ואלה תולדת בני נח שם חם ויפת ויולדו להם בנים אחר המבול ב בני יפת--גמר ומגוג ומדי ויון ותבל ומשך ותירס ג ובני גמר--אשכנז וריפת ותגרמה ד ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודדנים ה מאלה נפרדו איי הגוים בארצתם איש ללשנו--למשפחתם בגויהם ו ובני חם--כוש ומצרים ופוט וכנען ז ובני כוש--סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן ח וכוש ילד את נמרד הוא החל להיות גבר בארץ ט הוא היה גבר ציד לפני יהוה על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני יהוה י ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער יא מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח יב ואת רסן בין נינוה ובין כלח--הוא העיר הגדלה יג ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים--ואת נפתחים יד ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים--ואת כפתרים  {ס} טו וכנען ילד את צידן בכרו--ואת חת טז ואת היבוסי ואת האמרי ואת הגרגשי יז ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני יח ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי ואחר נפצו משפחות הכנעני יט ויהי גבול הכנעני מצידן--באכה גררה עד עזה  באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים--עד לשע כ אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם  {ס} כא ולשם ילד גם הוא  אבי כל בני עבר--אחי יפת הגדול כב בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם כג ובני ארם--עוץ וחול וגתר ומש כד וארפכשד ילד את שלח ושלח ילד את עבר כה ולעבר ילד שני בנים  שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן כו ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות ואת ירח כז ואת הדורם ואת אוזל ואת דקלה כח ואת עובל ואת אבימאל ואת שבא כט ואת אופר ואת חוילה ואת יובב כל אלה בני יקטן ל ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם לא אלה בני שם למשפחתם ללשנתם בארצתם לגויהם לב אלה משפחת בני נח לתולדתם בגויהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ--אחר המבול  {פ} א ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ב ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם ג ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר ד ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם  פן נפוץ על פני כל הארץ ה וירד יהוה לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם ו ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ז הבה נרדה ונבלה שם שפתם--אשר לא ישמעו איש שפת רעהו ח ויפץ יהוה אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר ט על כן קרא שמה בבל כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ ומשם הפיצם יהוה על פני כל הארץ  {פ} י אלה תולדת שם--שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד  שנתים אחר המבול יא ויחי שם אחרי הולידו את ארפכשד חמש מאות שנה ויולד בנים ובנות  {ס} יב וארפכשד חי חמש ושלשים שנה ויולד את שלח יג ויחי ארפכשד אחרי הולידו את שלח שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות  {ס} יד ושלח חי שלשים שנה ויולד את עבר טו ויחי שלח אחרי הולידו את עבר שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות  {ס} טז ויחי עבר ארבע ושלשים שנה ויולד את פלג יז ויחי עבר אחרי הולידו את פלג שלשים שנה וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות  {ס} יח ויחי פלג שלשים שנה ויולד את רעו יט ויחי פלג אחרי הולידו את רעו תשע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות  {ס} כ ויחי רעו שתים ושלשים שנה ויולד את שרוג כא ויחי רעו אחרי הולידו את שרוג שבע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות  {ס} כב ויחי שרוג שלשים שנה ויולד את נחור כג ויחי שרוג אחרי הולידו את נחור--מאתים שנה ויולד בנים ובנות  {ס} כד ויחי נחור תשע ועשרים שנה ויולד את תרח כה ויחי נחור אחרי הולידו את תרח תשע עשרה שנה ומאת שנה ויולד בנים ובנות  {ס} כו ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת הרן כז ואלה תולדת תרח--תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן והרן הוליד את לוט כח וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים כט ויקח אברם ונחור להם נשים  שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה ל ותהי שרי עקרה  אין לה ולד לא ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם לב ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן  {פ} א ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ב ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ג ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה ד וילך אברם כאשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן ה ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען ו ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ ז וירא יהוה אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו ח ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל--ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה ט ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה  {פ} י ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ יא ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את יב והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו יג אמרי נא אחתי את--למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך יד ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד טו ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה טז ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים יז וינגע יהוה את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם יח ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא יט למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך כ ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו א ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו--הנגבה ב ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב ג וילך למסעיו מנגב ועד בית אל--עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי ד אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם יהוה ה וגם ללוט--ההלך את אברם  היה צאן ובקר ואהלים ו ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו  כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו ז ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ ח ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך  כי אנשים אחים אנחנו ט הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי  אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה י וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה--לפני שחת יהוה את סדם ואת עמרה כגן יהוה כארץ מצרים באכה צער יא ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו יב אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם יג ואנשי סדם רעים וחטאים ליהוה מאד יד ויהוה אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם--צפנה ונגבה וקדמה וימה טו כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם טז ושמתי את זרעך כעפר הארץ  אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ--גם זרעך ימנה יז קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה  כי לך אתננה יח ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא--אשר בחברון ויבן שם מזבח ליהוה  {פ} א ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ב עשו מלחמה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך עמרה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צביים ומלך בלע היא צער ג כל אלה חברו אל עמק השדים  הוא ים המלח ד שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו ה ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים ו ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר ז וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש ויכו את כל שדה העמלקי--וגם את האמרי הישב בחצצן תמר ח ויצא מלך סדם ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך צביים ומלך בלע הוא צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים ט את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר--ארבעה מלכים את החמשה י ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו יא ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם--וילכו יב ויקחו את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם יג ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם יד וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן טו ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק טז וישב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו השיב וגם את הנשים ואת העם יז ויצא מלך סדם לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעמר ואת המלכים אשר אתו--אל עמק שוה הוא עמק המלך יח ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון יט ויברכהו ויאמר  ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ כ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל כא ויאמר מלך סדם אל אברם  תן לי הנפש והרכש קח לך כב ויאמר אברם אל מלך סדם  הרמתי ידי אל יהוה אל עליון קנה שמים וארץ כג אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם כד בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי  ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם  {ס} א אחר הדברים האלה היה דבר יהוה אל אברם במחזה לאמר  אל תירא אברם אנכי מגן לך--שכרך הרבה מאד ב ויאמר אברם אדני יהוה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר ג ויאמר אברם--הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי ד והנה דבר יהוה אליו לאמר לא יירשך זה  כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך ה ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים--אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך ו והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה ז ויאמר אליו  אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים--לתת לך את הארץ הזאת לרשתה ח ויאמר  אדני יהוה במה אדע כי אירשנה ט ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל י ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר יא וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם יב ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו יג ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם--ארבע מאות שנה יד וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול טו ואתה תבוא אל אבתיך בשלום  תקבר בשיבה טובה טז ודור רביעי ישובו הנה  כי לא שלם עון האמרי עד הנה יז ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה יח ביום ההוא כרת יהוה את אברם--ברית לאמר  לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת יט את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני כ ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים כא ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי  {ס} א ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר ב ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני יהוה מלדת--בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי ג ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה ד ויבא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה ה ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך--אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט יהוה ביני וביניך ו ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך--עשי לה הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח מפניה ז וימצאה מלאך יהוה על עין המים--במדבר  על העין בדרך שור ח ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת--ואנה תלכי ותאמר--מפני שרי גברתי אנכי ברחת ט ויאמר לה מלאך יהוה שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה י ויאמר לה מלאך יהוה הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרב יא ויאמר לה מלאך יהוה הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע יהוה אל עניך יב והוא יהיה פרא אדם--ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכן יג ותקרא שם יהוה הדבר אליה אתה אל ראי  כי אמרה הגם הלם ראיתי--אחרי ראי יד על כן קרא לבאר באר לחי ראי--הנה בין קדש ובין ברד טו ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל טז ואברם בן שמנים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם  {ס} א ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא יהוה אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי--התהלך לפני והיה תמים ב ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד ג ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר ד אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים ה ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך ו והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו ז והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם--לברית עולם  להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך ח ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים ט ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר--אתה וזרעך אחריך לדרתם י זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך  המול לכם כל זכר יא ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם יב ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר--לדרתיכם  יליד בית--ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא יג המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם יד וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו--ונכרתה הנפש ההוא מעמיה  את בריתי הפר  {ס} טו ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי  כי שרה שמה טז וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו יז ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד יח ויאמר אברהם אל האלהים  לו ישמעאל יחיה לפניך יט ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקמתי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו כ ולישמעאל שמעתיך--הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד  שנים עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול כא ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת כב ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם כג ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל מקנת כספו--כל זכר באנשי בית אברהם וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלהים כד ואברהם--בן תשעים ותשע שנה  בהמלו בשר ערלתו כה וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה  בהמלו--את בשר ערלתו כו בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו כז וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר--נמלו אתו  {פ} א וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום ב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה ג ויאמר  אדני אם נא מצאתי חן בעיניך--אל נא תעבר מעל עבדך ד יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ ה ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו--כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת ו וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת--לושי ועשי עגות ז ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו ח ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו ט ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל י ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו יא ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים יב ותצחק שרה בקרבה לאמר  אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן יג ויאמר יהוה אל אברהם  למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד--ואני זקנתי יד היפלא מיהוה דבר למועד אשוב אליך כעת חיה--ולשרה בן טו ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת טז ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם ואברהם--הלך עמם לשלחם יז ויהוה אמר  המכסה אני מאברהם אשר אני עשה יח ואברהם--היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו--כל גויי הארץ יט כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט--למען הביא יהוה על אברהם את אשר דבר עליו כ ויאמר יהוה זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם--כי כבדה מאד כא ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה כב ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם--עודנו עמד לפני יהוה כג ויגש אברהם ויאמר  האף תספה צדיק עם רשע כד אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה כה חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך--השפט כל הארץ לא יעשה משפט כו ויאמר יהוה אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר--ונשאתי לכל המקום בעבורם כז ויען אברהם ויאמר  הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר כח אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה--התשחית בחמשה את כל העיר ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה כט ויסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים ל ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה--אולי ימצאון שם שלשים ויאמר לא אעשה אם אמצא שם שלשים לא ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני--אולי ימצאון שם עשרים ויאמר לא אשחית בעבור העשרים לב ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם--אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה לג וילך יהוה--כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקמו א ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה ב ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם וי

Hebrew Bible (MHB) 2010

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא; לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃

Hebrew Bible Modern 1977

והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם: