bible
ra
🌐 Language
English
Español
Français
Deutsch
Português
Italiano
Nederlands
Русский
中文
日本語
한국어
العربية
Türkçe
Tiếng Việt
ไทย
Indonesia
All Languages
Home
/
Hebrew
/
Hebrew (HHH) 2009 (Habrit Hakhadasha/Haderekh)
/
Matthew 21
Matthew 21
Hebrew (HHH) 2009 (Habrit Hakhadasha/Haderekh)
← Chapter 20
Jump to:
Chapter 1
Chapter 2
Chapter 3
Chapter 4
Chapter 5
Chapter 6
Chapter 7
Chapter 8
Chapter 9
Chapter 10
Chapter 11
Chapter 12
Chapter 13
Chapter 14
Chapter 15
Chapter 16
Chapter 17
Chapter 18
Chapter 19
Chapter 20
Chapter 21
Chapter 22
Chapter 23
Chapter 24
Chapter 25
Chapter 26
Chapter 27
Chapter 28
Chapter 22 →
1
כשהתקרבו ישוע ותלמידיו לירושלים ועברו ליד הכפר בית-פגי, שעל הר הזיתים, שלח ישוע שניים מתלמידיו אל הכפר ואמר:
2
"כשתיכנסו אל הכפר תראו אתון קשורה ולידה עיר. התירו אותם והביאו אלי.
3
אם מישהו ישאל אתכם מה אתם עושים, אמרו פשוט: 'האדון זקוק להם.' והוא יניח לכם מיד."
4
דבר זה בא לקיים את הנבואה:
5
"גילי מאוד בת ציון, הריעי בת ירושלים! הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורכב על חמור ועל עיר בן-אתנות."
6
שני התלמידים הלכו אל הכפר ועשו כדברי ישוע.
7
הם הביאו אליו את העיר ואת האתון, ריפדו את גבם במעיליהם והושיבו עליהם את ישוע.
8
רבים מההמון השליכו את מעיליהם על הדרך לפני ישוע, ואחרים כרתו ענפים מהעצים ושטחו אותם לפניו.
9
ההמונים החלו להידחק מלפניו ומאחוריו וקראו: "הושע-נא לבן-דוד!" "ברוך הבא בשם ה'!" "הושע-נא במרומים!"
10
כשנכנס ישוע לתוך ירושלים, העיר כולה התרגשה מאוד. "מי האיש הזה?" שאלו האנשים.
11
וההמון השיב: "זהו ישוע — הנביא מנצרת שבגליל!"
12
ישוע הלך לבית-המקדש, גירש את הסוחרים והקונים, והפך את שולחנותיהם של מחליפי הכספים ואת דוכניהם של סוחרי היונים.
13
"בכתבי-הקודש כתוב 'ביתי בית-תפלה יקרא'" קרא ישוע, "ואילו אתם הפכתם אותו למאורת גנבים!"
14
העיוורים ובעלי המום שהיו בבית-המקדש ניגשו אליו, והוא ריפא אותם שם.
15
אולם כשראו ראשי הכוהנים והסופרים את הניסים והנפלאות שחולל ישוע, וכששמעו את הילדים הקטנים קוראים במקדש: "הושע-נא לבן-דוד!" הם התרגזו מאוד ושאלו אותו:
16
"האם אתה שומע את מה שהילדים האלה אומרים?" "כן," ענה ישוע. "האם מעולם לא קראתם בכתבי-הקודש: 'מפי עוללים ויונקים יסדת עז'!"
17
ישוע עזב אותם והלך לבית-עניה — שם נשאר ללון באותו לילה.
18
כשחזר בבוקר לירושלים היה רעב.
19
הוא ראה עץ תאנה בצד הדרך, אבל כשניגש לחפש תאנים מצא עלים בלבד. "לעולם לא תישאי פרי!" אמר ישוע לתאנה, ומיד התייבש העץ.
20
התלמידים נדהמו ושאלו: "כיצד יבשה התאנה לפתע?"
21
וישוע ענה: "אני אומר לכם: אם באמת תאמינו ולא תטילו ספק, תוכלו גם אתם לעשות דברים כאלה ואף גדולים מאלה. אפילו תוכלו לומר להר הזה: 'זוז, הזרק לים!' והוא ישמע בקולכם.
22
תוכלו לקבל כל דבר שתבקשו בתפילה — אם רק תאמינו."
23
כשחזר ישוע לבית-המקדש ולימד את העם, באו אליו ראשי הכוהנים וזקני העם, ודרשו לדעת באיזו רשות הוא עושה את כל הדברים האלה.
24
"אני אענה לשאלתכם אם אתם תענו לשאלתי," השיב להם ישוע.
25
"האם יוחנן המטביל נשלח על-ידי אלוהים או לא?" הם התייעצו ביניהם: "אם נאמר שאלוהים שלח את יוחנן, הוא ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו.
26
ואם נאמר שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם חושבים שיוחנן היה נביא."
27
לבסוף השיבו: "איננו יודעים." אמר להם ישוע: "אם כך, גם אני לא אענה לשאלתכם.
28
אולם מה דעתכם: לאב אחד היו שני בנים. 'בני, לך היום לעבוד בכרם,' ביקש האב מבנו הבכור.
29
'אינני רוצה,' השיב הבן, אבל אחר כך שינה את דעתו והלך לעבוד בכרם.
30
הלך האב אל הבן הצעיר וחזר על בקשתו. 'טוב, אבא אני אלך,' השיב הבן הצעיר, אולם לא הלך לכרם.
31
מי מהשניים שמע בקול אביו?" "הבן הבכור, כמובן," השיבו. "אני אומר לכם שהמוכסים והזונות יכנסו למלכות השמים לפניכם," הסביר להם ישוע את המשל.
32
"כי יוחנן המטביל אמר לכם לחזור בתשובה ולהאמין באלוהים, ואתם לא שבתם; בעוד שפושעים וזונות כן שבו בתשובה. גם לאחר שראיתם כיצד הם שבו, לא נהגתם כמוהם ולא האמנתם לדברי יוחנן.
33
הקשיבו עתה למשל הבא: בעל-אדמה נטע כרם, בנה גדר סביבו, הקים מגדל שמירה, הפקיד את הכרם בידי כורמים שכירים ונסע לארץ רחוקה.
34
בעת הבציר שלח בעל-הכרם אחדים מאנשיו אל הכורמים, כדי לאסוף את חלקו ביבול הענבים.
35
אולם הכורמים הכו את האחד, סקלו באבנים את השני והרגו את השלישי.
36
בעל-הכרם שלח קבוצה גדולה יותר של אנשים כדי לאסוף את היבול, אך גורלם היה כגורל קודמיהם.
37
לבסוף שלח האיש את בנו, כי חשב שיכבדו אותו ויפחדו מפניו.
38
אולם כשראו הכורמים את הבן מרחוק, אמרו זה לזה: 'הנה בא יורש הכרם; הבה נהרוג אותו, וכך נזכה אנחנו בירושה!'
39
הם גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.
40
כשישוב בעל-הכרם, מה לדעתכם יעשה לאותם כורמים?"
41
השיבו המנהיגים: "הוא יוציא להורג את השכירים הרעים, וייתן את הכרם לפועלים נאמנים יותר, אשר יתנו לו בזמן את היבול המגיע לו."
42
ישוע המשיך ואמר: "האם מעולם לא קראתם בכתובים: 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, מאת ה' היתה זאת; היא נפלאת בעינינו'
43
אני מתכוון לומר שה' ייקח מכם את המלכות, וייתן אותה לעם אשר ייתן לו את חלקו ביבול.
44
מי שיתקל באבן הזאת וייפול עליה — יתנפץ לרסיסים; מי שתיפול עליו האבן — יישחק לאבק."
45
כשהבינו ראשי הכוהנים והפרושים שישוע התכוון אליהם — כלומר, שהם היו הכורמים במשל —
46
הם רצו לתפוס אותו, אבל פחדו לעשות דבר מפני ההמון אשר האמין כי ישוע הוא נביא.
← Chapter 20
Jump to:
Chapter 1
Chapter 2
Chapter 3
Chapter 4
Chapter 5
Chapter 6
Chapter 7
Chapter 8
Chapter 9
Chapter 10
Chapter 11
Chapter 12
Chapter 13
Chapter 14
Chapter 15
Chapter 16
Chapter 17
Chapter 18
Chapter 19
Chapter 20
Chapter 21
Chapter 22
Chapter 23
Chapter 24
Chapter 25
Chapter 26
Chapter 27
Chapter 28
Chapter 22 →
All chapters:
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28