Philippians 3

Hebrew MHNT 2020

← Chapter 2 Jump to: Chapter 4 →

1וּבְכֵן, אַחַי, שִׂמְחוּ בָּאָדוֹן. לִכְתֺּב לָכֶם שׁוּב אֶת אוֹתוֹ דָּבָר אֵינֶנּוּ לְטֺרַח עָלַי, אַךְ לָכֶם זֶה מוֹסִיף לְבִטָּחוֹן.

2הִזָּהֲרוּ מֵהַכְּלָבִים. הִזָּהֲרוּ מִפּוֹעֲלֵי הָרֶשַׁע. הִזָּהֲרוּ מִן הַחִתּוּךְ.

3הֲרֵי אֲנַחְנוּ בְּנֵי הַמִּילָה – הָעוֹבְדִים אֶת אֱלֹהִים בְּרוּחַ וּמִתְגָּאִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בְּלִי לִבְטֺחַ בַּבָּשָׂר,

4אַף שֶׁאֲנִי עַצְמִי יָכוֹל לִבְטֺחַ גַּם בַּבָּשָׂר. אִם מִישֶׁהוּ סָבוּר שֶׁיּוּכַל לִבְטֺחַ בַּבָּשָׂר, אֲזַי אֲנִי יוֹתֵר:

5נִמֹּלְתִּי בֶּהֱיוֹתִי בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים; מִמּוֹצָא יִשְׂרָאֵל אָנֺכִי, מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין, עִבְרִי מִן הָעִבְרִים; אֲשֶׁר לַתּוֹרָה, מִכַּת הַפְּרוּשִׁים אֲנִי;

6אֲשֶׁר לַקַּנָּאוּת, רוֹדֵף הַקְּהִלָּה אֲנִי; מִבְּחִינַת הַצְּדָקָה הַמֻּשְׁתֶּתֶת עַל הַתּוֹרָה, אֵין בִּי דֺּפִי.

7אֲבָל הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ יִתְרוֹן בְּעֵינַי, אוֹתָם חָשַׁבְתִּי לְהֶפְסֵד בִּגְלַל הַמָּשִׁיחַ;

8וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב אֶת הַכֺּל לְהֶפְסֵד אֶל מוּל הַיִּתְרוֹן שֶׁל יְדִיעַת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנִי, אֲשֶׁר לְמַעֲנוֹ הִפְסַדְתִּי אֶת כָּל הַדְּבָרִים; וַאֲנִי חוֹשְׁבָם לִפְסֺלֶת בִּשְׁאִיפָתִי לְהַרְוִיחַ אֶת הַמָּשִׁיחַ

9וּלְהִמָּצֵא בּוֹ בְּאֺפֶן שֶׁצִּדְקָתִי לֹא תִּהְיֶה לִי מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא תִּהְיֶה זוֹ הַצְּדָקָה אֲשֶׁר עַל־יְדֵי אֱמוּנַת הַמָּשִׁיחַ. צְדָקָה אֲשֶׁר מֵאֱלֹהִים הִיא וִיסוֹדָהּ בֶּאֱמוּנָה,

10כְּדֵי לָדַעַת אוֹתוֹ וְאֶת כֺּחַ תְּחִיָּתוֹ וְאֶת הַשֻּׁתָּפוּת בְּיִסּוּרָיו וּלְהִדַּמּוֹת לוֹ בְּמוֹתוֹ,

11בְּתִקְוָה שֶׁאַגִּיעַ לַתְּחִיָּה מִן הַמֵּתִים.

12לֹא שֶׁכְּבָר הִשַּׂגְתִּי אוֹ שֶׁכְּבָר הִגַּעְתִּי לִשְׁלֵמוּת, אֲבָל רָץ אֲנִי בְּתִקְוָה לְהַשִּׂיג, כִּי מִשּׁוּם כָּךְ גַּם הִשִּׂיגַנִי הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ.

13אַחַי, עֲדַיִן אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב אֶת עַצְמִי לְמִי שֶׁהִשִּׂיג. אֲבָל דָּבָר אֶחָד: אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת אֲשֶׁר מֵאַחֲרַי וְנֶחֱלָץ קָדִימָה אֶל מָה שֶׁלְּפָנַי.

14אֲנִי רָץ אֶל הַמַּטָּרָה כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַפְּרָס שֶׁבִּקְרִיאָה־שֶׁל־מַעְלָה, קְרִיאָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ.

15לָכֵן כָּל בּוֹגֵר שֶׁבֵּינֵינוּ יַחְשֺׁב נָא כָּךְ, וְאִם בְּאֵיזֶה עִנְיָן חוֹשְׁבִים אַתֶּם אַחֶרֶת, גַּם אֶת זֺאת יְגַלֶּה לָכֶם אֱלֹהִים.

16אֲבָל מָה שֶׁהִגַּעְנוּ אֵלָיו, לְפִי זֶה עָלֵינוּ לְהִתְהַלֵּךְ.

17אַחַי, הִתְנַהֲגוּ כָּמוֹנִי. שִׂימוּ לְבַבְכֶם אֶל הָאֲנָשִׁים הַמִּתְהַלְּכִים עַל־פִּי הַדֻּגְמָה שֶׁיֵּשׁ לָכֶם בָּנוּ.

18הֵן רַבִּים הַמִּתְהַלְּכִים אֲשֶׁר פְּעָמִים רַבּוֹת אָמַרְתִּי לָכֶם עֲלֵיהֶם, וְעַתָּה גַּם בִּבְכִי אֲנִי אוֹמֵר – שֶׁהֵם אוֹיְבֵי צְלַב הַמָּשִׁיחַ;

19אֲנָשִׁים אֲשֶׁר סוֹפָם אֲבַדּוֹן, אֲשֶׁר הַכֶּרֶס הִיא אֱלֹהֵיהֶם; תִּפְאַרְתָּם הִיא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַבְּזוּיִים וְהָאַרְצִיּוּת מְמַלֵּאת אֶת לִבָּם.

20אֲשֶׁר לָנוּ, אֶזְרָחוּתֵנוּ בַּשָּׁמַיִם הִיא; מִשָּׁם גַּם יָבוֹא מוֹשִׁיעַ אֲשֶׁר מְחַכִּים אָנוּ לוֹ – הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ,

21אֲשֶׁר יַחֲלִיף אֶת גּוּפֵנוּ הַנָּחוּת וְיַעֲשֵׂהוּ דּוֹמֶה לְגוּפוֹ הֶהָדוּר כָּבוֹד, כְּפִי כֺּחַ יְכָלְתּוֹ לְשַׁעְבֵּד אֵלָיו אֶת הַכֺּל.

← Chapter 2 Jump to: Chapter 4 →