Acts 26

Hebrew (HHH) 2009 (Habrit Hakhadasha/Haderekh)

← Chapter 25 Jump to: Chapter 27 →

1"יש לך רשות לספר את גרסתך," אמר אגריפס לפולוס. בתנועות ידיים החל פולוס להגן על עצמו לפני בית-הדין.

2"בר-מזל אני, כבוד המלך אגריפס, על שניתנה לי הזכות להשמיע באוזניך את תשובותיי להאשמותיהם של היהודים,

3כי אני יודע שאתה בקיא בחוקינו ובמנהגינו. אני מבקש ממך, אנא, הקשב לי בסבלנות.

4"כל היהודים יודעים שמאז ימי נעורי בטרסוס, ומאוחר יותר בירושלים, קיבלתי חינוך יהודי מסורתי, ותמיד חייתי על-פי הדרך שבה חונכתי.

5לו היו מוכנים להודות בכך, היו מאשרים שבשאלת קיום התורה והמסורת הייתי תמיד בין הפרושים המחמירים ביותר.

6אולם הסיבה האמיתית להאשמותיהם שונה לחלוטין; הם מתנכלים לי רק משום שאני מצפה להתגשמות הבטחת ה' לאבותינו.

7שנים-עשר שבטי ישראל מתפללים יומם ולילה שה' יגשים את אותה הבטחה שלה אני מצפה. אדוני המלך, בגלל צפייה זאת הם מאשימים אותי!

8אך האם זה פשע להאמין בתחיית המתים? האם אינכם מאמינים שאלוהים יכול להקים בני אדם לתחייה?

9"גם אני חשבתי בעבר שחובתי להציק ולהזיק למאמינים בישוע מנצרת.

10אסרתי רבים מהקדושים בירושלים, ואף קיבלתי מראשי הכוהנים רשות בכתב לעשות זאת. וכאשר נידונו הקדושים למוות, נתתי את הסכמתי המלאה.

11פעמים רבות עברתי מבית-כנסת אחד לשני, ותחת עינויים אילצתי את המאמינים המשיחיים לגדף את המשיח. למעשה התנגדתי להם בחריפות שכזאת, עד שרדפתי אותם גם בחוץ לארץ.

12"יום אחד יצאתי לדמשק, בסמכותם של הכוהנים ועם ברכתם, כדי לאסור את המאמינים המשיחיים.

13בצהרי היום, אדוני המלך, זרח לפתע אור בהיר יותר מזוהר השמש והציף אותי ואת מלווי.

14כולנו נפלנו ארצה, ואני שמעתי קול מדבר אלי: 'שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי? קשה לך לבעוט בדרבנות!'

15מי אתה, אדוני?' שאלתי. "והקול ענה: 'אני ישוע שאותו אתה רודף!

16עתה קום על רגליך, כי נגליתי אליך כדי למנותך להיות לי למשרת ועד. עליך לספר לעולם כולו את אשר ראית היום ואת אשר אראה לך בעתיד.

17אני אגן עליך מפני בני עמך ומפני הגויים. כן, אשלח אותך אל הגויים,

18כדי שתפקח את עיניהם לראות את מצבם האמיתי, כך שיחזרו בתשובה ויחיו באור האלוהים, ולא בחשכת השטן. לשם מה? כדי שאלוהים יסלח לחטאיהם, וייתן להם נחלה יחד עם שאר בני-האדם שטוהרו מחטאיהם והוקדשו לי באמונה.

19"וכך, המלך אגריפס, לא התמרדתי נגד החיזיון הזה מן השמים.

20תחילה בישרתי את הדבר לאנשי דמשק, לאחר מכן בירושלים ובכל יהודה, ואחר כך גם לגויים. קראתי לכל בני-האדם לזנוח את חטאיהם, לשוב אל אלוהים ולהוכיח את חרטת לבם במעשים טובים.

21מסיבה זאת עצרו אותי היהודים בבית-המקדש וניסו להרוג אותי.

22אולם ה' הגן עלי, והיום אני עדיין חי ויכול לספר עובדות אלה לכולם - לקטנים ולגדולים. אני מלמד אך ורק את דבריהם של משה רבנו ושל הנביאים:

23שהמשיח יסבול ושיהיה הראשון אשר יקום מן המתים, כדי להביא אור ליהודים ולגויים כאחד."

24לפתע התפרץ פסטוס וקרא: "פולוס, יצאת מדעתך! לימודיך הממושכים בלבלו את דעתך."

25"לא יצאתי מדעתי, פסטוס הנכבד," השיב פולוס. "אני מדבר דברי אמת מפוכחים.

26המלך אגריפס יודע היטב את כל הדברים האלה. אני מעז לדבר בכנות, כי אני בטוח שהמלך מכיר ויודע את כל המאורעות האלה; הרי הם לא התרחשו בסתר!

27המלך אגריפס, האם אתה מאמין לדברי הנביאים? אני יודע שכן..."

28אך אגריפס שיסע את דבריו של פולוס: "כמעט שכנעת אותי להאמין שישוע הוא המשיח!"

29ופולוס השיב: "אני מקווה ומתפלל לאלוהים שבמוקדם או במאוחר אתה וכל הנוכחים כאן תהיו כמוני... אך בלי האזיקים, כמובן!"

30המלך, המושל, ברניקה וכל האחרים קמו

31ויצאו מהאולם. כששבו ודנו בעניינו של פולוס מאוחר יותר, החליטו: "איש זה אינו אשם בשום פשע שדינו מאסר או מוות."

32"אלמלא דרש לערער לפני הקיסר," אמר אגריפס לפסטוס, "אפשר היה לשחרר אותו."

← Chapter 25 Jump to: Chapter 27 →