Luke 15

Hebrew Bible Modern 1977

← Chapter 14 Jump to: Chapter 16 →

1ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו:

2וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם:

3וידבר אליהם את המשל הזה לאמר:

4מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו:

5והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה:

6ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד:

7אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה:

8או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו:

9והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי:

10כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו:

11ויאמר איש אחד היו לו שני בנים:

12ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה:

13ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים:

14ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם:

15וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים:

16ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו:

17וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב:

18אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך:

19ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך:

20ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו:

21ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך:

22ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו:

23והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח:

24כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח:

25ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות:

26ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת:

27ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם:

28ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו:

29ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי:

30ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק:

31ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא:

32אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא:

← Chapter 14 Jump to: Chapter 16 →