Matthew 15

Hebrew Bible Modern 1977

← Chapter 14 Jump to: Chapter 16 →

1אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים:

2ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם:

3ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם:

4כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת:

5ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו:

6ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם:

7חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר:

8העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני:

9ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים:

10ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו:

11לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם:

12ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו:

13ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר:

14הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור:

15ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה:

16ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה:

17העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות:

18אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם:

19כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים:

20אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם:

21ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון:

22והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד:

23והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו:

24ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל:

25והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני:

26ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים:

27ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם:

28ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא:

29ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם:

30ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם:

31ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל:

32ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך:

33ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה:

34ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים:

35ויצו את המון העם לשבת לארץ:

36ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם:

37ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים:

38והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף:

39וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא:

← Chapter 14 Jump to: Chapter 16 →