John 11 — Hebrew Bible Modern 1977

1ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה:

2היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה:

3ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא:

4וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים:

5וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר:

6ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם:

7מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה:

8ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה:

9ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה:

10אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו:

11כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו:

12ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע:

13וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר:

14אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת:

15ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו:

16ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו:

17ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר:

18ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס:

19ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן:

20ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית:

21ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי:

22וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים:

23ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך:

24ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון:

25ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות:

26וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת:

27ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם:

28ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך:

29היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו:

30וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא:

31והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה:

32ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי:

33ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד:

34ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה:

35ויבך ישוע:

36ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו:

37ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות:

38ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה:

39ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו:

40ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים:

41וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני:

42ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני:

43ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא:

44ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו:

45ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו:

46ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע:

47אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה:

48אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו:

49ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה:

50אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו:

51וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם:

52ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים:

53ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה:

54על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו:

55ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו:

56ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג:

57והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו: